ביום 24.7.2016 ניתן פסק דין בבג"ץ, בעתירות שהגיש המוקד להגנת הפרט כנגד שני צווי הריסה עונשית שהוּצאו לבתים ביטא ובחרבת רקעה שבנפת חברון, בהם התגוררו שני צעירים המואשמים בביצוע פיגוע ביום 8.6.2016 בתל אביב. השופטים אישרו את הריסת הבית ביטא וצמצמו את צו ההריסה שהוּצא לבית בחרבת רקעה לקומה אחת בלבד מתוך השתיים בעניינן הוּצא הצו.

בפסק הדין, שנתקבל פה אחד, מצאו השופטים כי החלטת המדינה להרוס שתי קומות בבית בחרבת רקעה – דירת הצעיר ודירת הוריו – הינה בלתי מידתית והדגישו כי "יש להקפיד על עקרונות הסבירות והמידתיות גם כאשר מדובר בפיגוע חמור ורצחני". כבר בדיון בעתירות, בעקבות טיעוני המוקד, המליצו השופטים להסתפק בהריסת הקומה העליונה בלבד, בה התגורר הצעיר, אך המדינה דחתה את ההמלצה והתעקשה על הריסת שתי הקומות.

את ההחלטה לאשר את צווי ההריסה נימק השופט שהם כך: "יש רגליים לסברה כי האווירה ששררה בבתיהם של המפגעים עודדה אותם, במידה כזו או אחרת, להיות מעורבים בפעילות ביטחונית נגד ישראלים". אין זו הפעם הראשונה שבג"ץ מצדיק הריסות עונשיות, תוך שהוא מייחס לבני משפחה בלתי מעורבים "ידיעה קונסטרוקטיבית", לפיה היה עליהם לדעת על כוונתו של המפגע.

בהקשר זה העיר השופט פוגלמן, "מבלי לקבוע מסמרות", כי יש להבחין בין ידיעה מראש לידיעה בדיעבד של בני המשפחה, כמו גם בין תפישת עולמו של המבצע ו"מודעות כללית מצד בני המשפחה" לבין ידיעה של המשפחה על תכנית קונקרטית לבצע פיגוע.

בית המשפט קבע, כי הצווים הארעיים שניתנו בעתירות יפקעו תוך עשרה ימים ממועד מתן פסק הדין.