במשך שנים סירבה ישראל לעדכן במרשם האוכלוסין את כתובתם של שני צעירים, ילידי רצועת עזה המתגוררים בגדה המערבית מינקות, והתייחסה אליהם כאל "שוהים בלתי חוקיים" בביתם. עד לפני כמה שנים נהגה ישראל לגרש לעזה אנשים החיים בגדה, בשל כתובת בעזה בתעודת הזהות או במחשבי המינהל האזרחי, פרקטיקה שנפסקה בזכות התערבות המוקד.

נוכח התעקשות המדינה כי הפתרון בעניינם של שני הצעירים הללו מצוי ב"נוהל השתקעות בגדה" שנמשך 7 שנים(!) – במהלכן יידרשו לעמוד בדרישות לקבלת היתרי שהייה בגדה – המליץ בג"ץ למדינה, במסגרת עתירות של המוקד להגנת הפרט, לוותר על הדרישה להיתרי שהייה, על הביורוקרטיה הסבוכה הכרוכה בכך, ולעדכן את כתובתם במרשם האוכלוסין בהתאם למציאות, בגדה, בכפוף להיעדר מניעה ביטחונית או פלילית.

ביום 17.1.2016 הודיעה המדינה, כי "באופן חריג" ו"לפנים משורת הדין" תפטור את שני הצעירים "מן החובה לפעול לקבלת היתרי שהייה מתחדשים באיו"ש ומחובת נשיאת ההיתרים, ואלה יונפקו להם בלא תלות בבקשתם ויוזנו במערכות המנהל האזרחי". כמו כן הודיעה המדינה, כי תקצר את הליך ההשתקעות של הצעירים לשלוש שנים מיום אישור הבקשות – קרי, ביום 16.12.2017 – שלאחריהן, בהיעדר מניעה ביטחונית או פלילית, תעודכן כתובתם מעזה לגדה.

לאור זאת שעניינם של הצעירים מצוי בהליך מזה שלוש וחצי שנים, ביקש המוקד מהמדינה לפעול לשינוי מיידי של הכתובות. לאחר שהמדינה סירבה לעשות כן, ביקש המוקד מבג"ץ ביום 11.5.2016 להוציא צו על תנאי, שיורה למדינה לנמק את סירובה לעדכן את הכתובות לאלתר.

בעקבות המלצת בית המשפט, הודיעה המדינה בדיון שהתקיים ביום 24.11.2016, כי כתובתם של שני הצעירים תעודכן ביום 16.6.2017, בהיעדר מניעה ביטחונית או פלילית. ההסדר קיבל תוקף של פסק דין.