ביום 28.2.2016 דחה בג"ץ את עתירת המוקד להגנת הפרט כנגד צו הריסה עונשית, שהוּצא לבית בחברון בו מתגוררת משפחתו של צעיר, שלטענת הצבא ביצע פיגוע דריסה ביום 4.11.2015 בצומת חלחול, במהלכו נפצע חייל ישראלי שמאוחר יותר נפטר מפצעיו. הצעיר עצמו נהרג מירי חיילים במהלך האירוע.

בהתייחס לטענת המוקד, כי אין די בתשתית הראייתית כדי לקבוע שמדובר בפיגוע ולא בתאונה, ולפיכך לא ניתן להפעיל את תקנה 119, מכוחה מורה המפקד הצבאי על החרמה והריסה של בתי פלסטינים, קבעו השופטים ברוב דעות, כי הראיות עומדות ברף הנדרש לשם הפעלת סמכותו של המפקד הצבאי.

השופט זילברטל, בדעת מיעוט, הגיע למסקנה כי "לא היו בידי המשיב ראיות מינהליות מספקות לצורך הפעלת סמכותו" וכי נוכח חומרת האמצעי המופעל – הריסת בתים – נדרש רף ראייתי לא רק בעל "ערך הוכחתי מספיק", אלא של "ראיות ברורות, חד משמעיות, ומשכנעות". עוד ציין השופט זילברטל, כי הצבא לא עשה מאמצים מספקים לאיסוף ראיות; כך למשל, חסרות חוות דעת של בוחן תנועה ושל תקינות הרכב וכן חוות דעת פתולוגית, "שתנסה לברר האם הנהג לקה עובר לתאונה באירוע גופני כלשהו שהיה יכול להסביר את איבוד השליטה על הרכב", וחסר גם רקע על הנהג עצמו. השופט זילברטל הוסיף, כי הצבא לא נימק את היעדרן של הראיות הללו – דבר שלו עצמו יש משקל ראייתי, וקבע כי היות "שעסקינן בפגיעה מופלגת בעוצמתה" מן הראוי להחליט על הפעלת סמכותו של המפקד הצבאי "רק לאחר מיצוי איסוף הראיות".