ביום 4.11.2015 התקיים דיון בבג"ץ, בעתירה שהגיש המוקד להגנת הפרט כנגד כוונת הצבא להרוס את דירת משפחתו של החשוד בתכנון פיגוע, שהוצא אל הפועל ביום 1.10.2015, בו נרצחו בני הזוג הנקין. דירת המשפחה מצויה בקומה האמצעית בבניין בשכם, בו מתגוררות נפשות רבות. המוקד טען, כי הריסת הקומה עלולה לגרום נזקים כבדים לדירות השכנות ולהותיר נפשות רבות, חפות מפשע, ללא קורת גג.

השופטים העלו בדיון את מרכיב המידתיות שבהחלטה להרוס את בית משפחתו של מי שביצע, או חשוד בביצוע פיגוע – החלטה שהנפגעים העיקריים ממנה הם אנשים שאין להם כל מעורבות בעבירה שבגינה הוצא צו ההריסה. השופט הנדל הקשה על המדינה: "אתם לא רוצים רק להרתיע את אלה שעשו את המעשה ואת אלה שעלולים לעשות מעשים דומים, אלא משפחות. זה חלק מההרתעה. אתם רוצים להרתיע אנשים שלא בהכרח יעברו עבירות כאלה. מדוע זה לגיטימי והאם יש לכך תקדים?" בהקשר זה טענה המדינה, כי תכלית ההריסות היא להרתיע גם את אותם אנשים, שבאפשרותם להניא את מי שמבקשים לבצע פיגוע מכוונתם זו.

המוקד הדגיש כי במקרה דנן מדובר בחשוד, שמידת מעורבותו בפיגוע אינה ברורה די הצורך. לפיכך, כדי לוודא שהסנקציה מידתית וסבירה ביחס למעשה, יש להשהותה – דהיינו, להקפיא את ביצוע צו ההריסה – עד ההכרעה בדין הפלילי. בנקודה זו חזרה המדינה וטענה, כי "תכלית השימוש בתקנה 119 היא הרתעתית ולא ענישתית". בתגובה אמר השופט מזוז, כי "העובדה שתכלית היא הרתעתית לא שוללת את העובדה שהיא גם עונשית. לרוב זה הפוך, הרתעה וענישה הולכות ביחד". ואם מדובר בסנקציה שהיא גם ענישתית, לדברי השופט מזוז, הליך ההריסה "לא עונה על הדין הבסיסי, שעונש נותנים על בסיס זכות ערעור ודין הוגן וכו'".

עוד ציין השופט מזוז, כי גם אם הפעלת הסמכות הניתנת למפקד הצבאי מכוח תקנה 119 הינה מידתית, "במובן שלא הורסים כל בית", יש מקום לחשוב על סייגים נוספים להפעלתה. בהקשר זה שאל השופט הנדל: "האם יש משהו דומה במדינות אחרות כמו אצלנו לגבי ההריסה? אתם עושים את זה גם אם לפעמים האיש נפטר. או אם מדובר בבית שיש בו רכוש. האם יש סנקציה כזאת בעולם?" לנציגי המדינה לא היו תשובות לשאלות אלה.

טרם ניתן פסק דין בעתירה.