ביום 12.10.2015 עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ, בבקשה להורות לצבא לבטל צו הריסה עונשית שהוּצא לבית מגורים במחנה הפליטים עסכר שבשכם. צו ההריסה הוּצא כנגד דירת משפחתו של צעיר, החשוד בביצוע פיגוע דקירה בתל אביב בנובמבר 2014. בדירה, השוכנת בקומת הקרקע של מבנה מגורים דו-קומתי, התגורר הצעיר עם הוריו וחמשת אחיו.

בתגובתה מיום 19.10.2015, דחתה המדינה מכל וכל את הטענות המרכזיות בעתירת המוקד. המדינה חזרה שוב ושוב על הצורך באמצעי הרתעה אל נוכח גל הפיגועים הנוכחי בישראל ועל תרומתה, לדידה, של מדיניות הריסת בתים להרתעת מפגעים פוטנציאליים. בהקשר זה, ציינה המדינה, כי בית המשפט דחה את העתירה העקרונית שהגיש המוקד כנגד חוקיותה של תקנה 119, המקנה סמכות למפקד הצבאי להחליט על הריסת בתי פלסטינים.

בד בבד, טענה המדינה, כי הפעלת תקנה 119 מבוססת על שורה של איזונים, כגון האיזון "בין חומרת המעשה החבלני לבין היקף הסנקציה" ואיזון "בין הפגיעה הצפויה במשפחת המפגע לבין הצורך בהרתעת מפגעים פוטנציאליים עתידיים", וכן "בין זכותו הבסיסית של כל אדם לקניינו לבין זכותו וחובתו של השלטון לשמור על הביטחון והסדר הציבורי".

בתשובתה לא הצליחה המדינה לתת מענה משכנע לשאלה מדוע יש להרוס את הדירה בה מתגוררים הוריו של החשוד בביצוע הפיגוע, ומדוע לא תסתפק באטימת החדר בו התגורר. עם זאת, ציינה המדינה, כי "שיטת ההריסה המיטבית בנסיבות העניין היא שימוש במטעני קדח בחלק מרכיבי הקונסטרוקציה ומטעני זעזוע קטנים בחלק מהחדרים". לטענת המדינה, בהסתמך על חוות הדעת ההנדסית שבידה, תאפשר שיטה זו "חבלה מרבית בקומת הקרקע, תוך שמירה על העיקרון של מקס' עמידה במשימה עם מינ' נזק אגבי". כמו כן, התעלמה המדינה בתגובתה מן העובדות שציין המוקד עוד בהשגה שהוגשה ונדחתה, כי משפחתו של הצעיר לא תמכה במעשיו ואף הייתה מצויה בסכסוך מתמשך עמו. לפיכך, מתקבל הרושם כי המדינה לא שקלה את החלטתה לעומק ובמקום להרגיע את הרוחות האלימות, היא מזינה את מעגל השנאה תוך פגיעה בחפים מפשע.