בשנת 2009, כחלק מהמדיניות הישראלית שמטרתה לבודד את רצועת עזה וליצור בידול בינה לבין הגדה המערבית, פרסם מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) נוהל, החוסם כמעט כל אפשרות לעבור מרצועת עזה לגדה המערבית לצורך מגורים. בנוהל נקבע, כי פלסטינים מהרצועה יורשו "להשתקע" בגדה אך ורק במקרים הומניטאריים חריגים וקיצוניים, ורק לאחר עמידה בתנאי סף כה נוקשים, עד שקשה להאמין כי יש אנשים העונים על הקריטריונים המצומצמים שנקבעו בו. כנגד נוקשותו של הנוהל ניהל המוקד להגנת הפרט מאבק משפטי, שכלל גם עתירות לבג"ץ, שבעקבותיו הנהיג הצבא באוגוסט 2013 נוהל מתוקן. אלא שהנוהל המתוקן כמעט שאינו שונה מקודמו.

ביום 26.11.2012, לפני פרסום הנוהל המתוקן, פנו המוקד וארגון גישה לרשויות, בבקשה לפי חוק חופש המידע, לקבל פרטים על הנוהל ועל אופן יישומו. בין היתר נשאל הצבא, כמה בקשות למעבר בין עזה לגדה התקבלו ואושרו. רק לאחר עתירה לבית המשפט הודה הצבא כי מאז כניסת הנוהל לתוקף, במרץ 2009, ועד לפרסום גרסתו המתוקנת, באוגוסט 2013, לא הוגשה מכוחו ולו בקשה אחת להשתקעות בגדה.

באוגוסט 2014, שנה לאחר פרסום הנוהל המתוקן, שבו ופנו המוקד וגישה לצבא בשאלות זהות, כדי לברר אם חל שינוי מאז תיקון הנוהל. מתשובת הצבא מיום 15.9.2014 עולה, כי השינויים שהוכנסו בנוהל לא הובילו לשינוי משמעותי במספר הבקשות שהוגשו והתקבלו. על פי הצבא, מאז פרסום הנוהל המתוקן טופלו רק שתי בקשות השתקעות בגדה – אחת אושרה ואחת נדחתה – אלא ששתיהן הוגשו קודם לפרסום התיקון, ולגבי שתיהן הגיש המוקד עתירות לבג"ץ, שטרם הוכרעו באותו שלב. בסופו של דבר "הוחלט, עקב טעות, לטפל בהן [בשתי הבקשות] לפי המתווה הקיים בנוהל", כלשון הצבא. אמנם, ממכתב נפרד שהתקבל מהצבא עולה כי "אותרו" שמונה בקשות השתקעות שהוגשו לאחר פרסום הנוהל המעודכן, אך אלה נדחו על הסף בטענה שלא הוגשו בהתאם לנוהל, והפונים נדרשו להגיש את הבקשות מחדש, באמצעות הרשות הפלסטינית.

אם כך, תיקון הנוהל לא שינה את המצב, וגם בגרסתו ה"מרוככת" אין בו כדי לתת מענה לפלסטינים שצריכים לעבור מרצועת עזה לגדה. נראה כי גם מאחורי השינויים המינוריים שהוכנסו בנוהל, בעקבות התערבות בית המשפט, לא עמדה כוונה של ממש לקדם פתרון למצב, וכי מדובר באמצעי נוסף שמפעילה ישראל במאמציה להפריד בין הרצועה לבין הגדה ולהפוך את תנועת האוכלוסייה הפלסטינית בין שני האיזורים לחד-סטרית.