ביום 21.11.2003 עצר הצבא צעיר מעזה, חקר אותו והגיש נגדו כתב אישום. במסגרת עסקת טיעון, תוקן כתב האישום והצעיר הודה והורשע בסעיפים שיוחסו לו. ההסדר כלל גם הסכמה לעניין העונש – מאסר בפועל של שש שנים ובנוסף, מאסר על תנאי וקנס כספי. האיש ריצה את עונשו ואמור היה להשתחרר מבית הכלא ביום 21.8.2009, אולם שלושה ימים קודם לשחרורו, הוציא הצבא כנגדו צו כליאה לפי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים. הצו קובע כי קיים יסוד סביר להניח כי שחרורו מהכלא יפגע בביטחון המדינה.

הביקורת השיפוטית בעניין הכלוא נערכה בפני שופט בית המשפט המחוזי, שאישר – על בסיס מידע חסוי שהוצג לעיונו בלבד – כי צו הכליאה יעמוד בעינו. המוקד להגנת הפרט ערער בפני בית המשפט העליון על ההחלטה. המוקד טען כי הזמן הרב שעבר מאז מועד המעצר משליך באופן ישיר על שאלת המידתיות של צו הכליאה, שהינה עקרון מנחה לביטול צווים מסוג זה, ובית המשפט העליון כבר קבע בעבר, כי יש לנקוט במשנה זהירות בעת הוצאת צו כליאה לפי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים כנגד אדם שהורשע בדין וסיים לרצות את מאסרו. המוקד הוסיף, כי סוג הראיות שהוצגו בפני בית המשפט ומהותן לא הובאו לעיון הכלוא ועל כן אין הוא יכול להגיב עליהן וציין, כי בית המשפט קבע כי "לשם מעצר ארוך טווח לפי חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, יש צורך בראיות מינהליות מספקות ואין די בראיה יחידה בדבר פעילות חד פעמית שבוצעה בעבר הרחוק".

בית המשפט דחה את ערעור המוקד. הליך הביקורת השיפוטית בבית המשפט המחוזי וערעור המוקד בעליון חזרו על עצמם פעמיים נוספות. בכל המקרים נדחה הערעור בטענה כי קיימת "מסוכנות נמשכת" מצד הכלוא. החלטת בית המשפט האחרונה ניתנה ביום 14.9.2010.

ביום 10.2.2011 התקבל במוקד מסמך צבאי לקוני, המבשר על ביטול צו הכליאה החל מיום 17.2.2011 – ללא פירוט, הסבר או סיבה.

המוקד שב ומעלה את טענותיו העקרוניות בנושא חוקיותו של חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים, אשר פוגע בזכויות לחירות ולכבוד, המעוגנות בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ואינו עולה בקנה אחד עם כללי המשפט הבינלאומי ההומניטארי.