עתירת המוקד להגנת הפרט לאפשר לתושב קלקיליה, שגורש לרצועת עזה בנסיבות תמוהות, לחזור לביתו בגדה: מן המקרה עולה כי פרקטיקת הגירוש לעזה הפכה לברירת מחדל בידי הצבא
הדפסה
שיתוף
האיש, יליד העיר קלקיליה, שחי בה כל חייו, נעצר בשנת 2007 בגין שהייה בלתי חוקית בישראל. ב-14.1.2008, לאחר שריצה תקופת מאסר של 11 חודשים, גורש לרצועת עזה בנסיבות תמוהות. בתקופה בה הוחזק בכלא, נדקרה אשתו למוות שעה שניסתה להפריד בין שני ניצים בסכסוך אלים. לקראת שחרורו מהכלא חזר האיש ואמר לשוטרים כי נולד בגדה, כי הוא חי בגדה ומשפחתו בגדה, וכי אין לו דבר ברצועה. בתגובה לדבריו נענה: "אז מהיום אתה בעזה".
מיד עם הגיעו לרצועה נעצר העותר ונחקר משך שבועיים ע"י רשויות החמאס ברצועה, ככל הנראה בשל חשדם שמא הגיע לרצועה כמשתף פעולה עם ישראל. אין זו הפעם הראשונה בה נתקל המוקד להגנת הפרט במקרה של פלסטיני, שאין לו כל קשר לרצועה, המורחק אליה בידי ישראל, ונחשד בשל כך על ידי ארגון החמאס בשיתוף פעולה.
מאז גורש לרצועת עזה התגורר האיש בבית משפחת אחותו כשהוא מחוסר עבודה. הוא ניסה כמה וכמה פעמים להעביר לצד הישראלי - באמצעות הוועדה האזרחית הפלסטינית - בקשות לחזרתו לביתו, אולם מהוועדה נמסר לו כי הצד הישראלי מסרב לקבל בקשות אלו. בנובמבר 2009 פנה המוקד למת"ק עזה, בבקשה לאפשר את חזרתו לביתו שבקלקיליה. לאחר כמה חודשים, במהלכם לא התקבלה תשובה עניינית לבקשה, נעצר העותר פעם נוספת על ידי החמאס. בהיוודע למוקד דבר מעצרו, פנה בדחיפות למת"ק עזה בדרישה כי יוחש הטיפול בבקשה.
בפברואר 2010, כשלושה חודשים לאחר פניית המוקד, התקבלה תשובת הצבא לפיה הוחלט לזמן את העותר ל"שיחה ביטחונית". אין זה אלא אבסורד כי אדם שגורש באופן פסול למקום שאין כל עילה לגרשו אליו, נדרש לעבור בדיקות ביטחוניות על מנת שיוכל לשוב לביתו. העותר נענה לזימון לחקירה, ולאחריה נלקח לחקירה נוספת בידי גורמי חמאס. מתוך פחד מהתנכלות החמאס, עזב העותר את בית אחותו ועבר "להתגורר" באוהל, הרחק ממקום מגוריה. בחלוף שנה מיום הרחקתו לרצועה, ולמעלה משלושה חודשים מיום הפנייה לצבא,
עתר המוקד בעניינו לבג"ץ בדחיפות, נוכח נסיבות העניין.
רק לאחר הגשת העתירה, בראשית חודש מרץ, ובטרם נערך דיון, החליט הצבא לאפשר את חזרתו של העותר לביתו בגדה. כאשר הגיע העותר מהרצועה לבית דודתו בחברון, בדרכו לבית המשפחה בקלקיליה, הגיע למקום כוח של הרשות הפלסטינית ועצר אותו לצרכי חקירה...
התדירות הגוברת של מקרי הגירוש לרצועה, מגבירה את החשש כי דרך פעולה זו הפכה לכלי של ברירת מחדל בידי הצבא. ההחלטה להרחיק את העותר לרצועת עזה במקרה הנוכחי, ובמקרים אחרים בהם מטפל המוקד, היא החלטה משוללת כל בסיס חוקי, קיצונית ובלתי סבירה.