למעלה מ-8 שנים חוסמת ישראל את האפשרות של משפחות - בהן אחד מבני הזוג הוא תושב הרשות הפלסטינית והאחר נתין זר - לקיים חיי משפחה כחוק בשטחים.  הליך איחוד המשפחות עבר תמורות רבות מאז שנת 1967: שינוי קריטריונים, הערמת קשיים פרוצדוראליים ע"י הצבא, חוסר עקביות בטיפול בבקשות, אי-מענה ושינוי תדיר של הנהלים. עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, בסוף חודש ספטמבר 2000, הקפיאה ישראל כליל את הטיפול ברישיונות ביקור ובבקשות לאיחוד משפחות. ישראל סירבה לקבל בקשות חדשות לאיחוד משפחות, הבקשות שכבר היו בידי הצבא לא טופלו ובחלק מהמקרים סירב הצבא לממש בקשות שכבר אושרו. המפקד הצבאי סירב לקבל בקשות מהרשות הפלסטינית וסירב לפתוח ערוץ ישיר (העוקף את הרשות הפלסטינית) לקבלת בקשות מהתושבים. המצב החריף עוד יותר בשנת 2006, לאחר הבחירות לרשות הפלסטינית ועליית תנועת החמאס לשלטון, אז הודיעה ישראל על ניתוק מלא של כל הקשרים עם הרשות, לרבות התקשרויות הנוגעות לעניין מרשם האוכלוסין. במהלך 2007 הגיש המוקד סידרת עתירות, שעניינן ביטול המדיניות בה נוקטת ישראל בשנים האחרונות - הקפאת הטיפול באיחוד המשפחות בשטחים. לעתירות הצטרפו שמונה ארגוני זכויות אדם נוספים.

בעתירות שב המוקד וטען כי סירוב הצבא לדון בבקשות פוגע בזכותם החוקתית של התושבים הפלסטינים בשטחים לחיי משפחה. זכות שהוכרה כזכות יסוד על ידי שמונה מתוך אחד עשר שופטי ההרכב שישבו בבג"ץ עדאלה, שתקף את הוראת החוק האוסרת על איחוד משפחות בתחומי ישראל. בפסק הדין נקבע, כי לאדם עומדת הזכות לחיי משפחה, ובמקרה של זוגיות עם בן-זוג זר, להקים את התא המשפחתי במדינת הנתינות. עוד נקבע, כי פגיעה בזכויות באופן גורף ושלא על בסיס בדיקה פרטנית של כל מקרה, חשודה לכאורה בחוסר מידתיות. ראוי לציין כי בניגוד לעמדת המדינה בעניין עדאלה, בענייננו, לא נטענות טענות ביטחוניות כלל - האנשים שישראל מסרבת לאפשר להם חיים משותפים עם בני זוגם בשטחים הם אנשים שהיו עשויים לקבל אזרחות בישראל (גם תחת ההוראות המגבילות הקיימות), אם בני-זוגם היו אזרחי המדינה ולא תושבי השטחים.

במהלך שנת 2007 הודיעה המדינה על החלטתה לבחון  12,000 בקשות לאיחוד משפחות כ"מחווה מדינית". בהמשך הודיעה שתגדיל את המכסה, וערב הדיון, שהתקיים ביום 5.10.2008, הודיעה המדינה שהמכסה תעמוד על 50,000 בקשות. מהודעת המדינה לפני הדיון עולה, כי עד כה העבירה הרשות הפלסטינית 32,000 בקשות לאיחוד משפחות לצד הישראלי, מתוכן אושרו 23,000. יתר הבקשות לא נדחו, אלא טרם נבחנו. כלומר, יש עוד מקום להגיש 18,000 בקשות נוספות. בדיון עמד המוקד על החשיבות של הזכות לחיי משפחה ועל כך שזכות זו אינה עניין למחוות מדיניות - על הכוח הכובש חלה חובה להגן על שגרת חייה ועל זכויותיה של האוכלוסייה המוגנת. ישראל לא יכולה להחזיק באוכלוסייה הפלסטינית כבת ערובה לצורך מהלכים מדיניים. כרשות מינהלית בשטחים, וכמי שנושא באחריות לחיים התקינים בהם, ישראל אינה רשאית למשוך את ידיה מטיפול בעניינן של משפחות מפוצלות-מעמד, ועליה לדאוג להסדרת מעמדן ברוח זכותן לחיי משפחה.

כל המקרים הפרטניים שנדונו בעתירות המוקד מצאו פתרון במסגרת המחוות. על רקע הודעת המדינה בדבר היקף הבקשות שתיאות לבדוק, סירב ביהמ"ש לדון בסוגיה העקרונית. הארגונים העותרים רשאים לעתור שוב נגד התניית המדיניות במכסות ובמחוות מדיניות, אך ביהמ"ש מיאן להתחייב שיאות לדון בעתירה עקרונית ללא מקרים פרטניים. העתירות נמחקו, תוך שכל צד שומר על טענותיו, והעותרים ישקלו לעתור שוב כנגד המדיניות. לאור פסק הדין, יגיש המוקד בקשה לפסיקת הוצאות בכל אחד מעשרות העתירות שהגיש ושנפתרו.

לצפייה בפסק הדין מיום 5.10.2008

לצפייה בהודעה לקראת דיון מטעם המשיבים מיום 2.10.2008

לצפייה בתגובת המוקד להודעת המשיבים מיום 3.3.2008

לצפייה בהודעה משלימה מטעם המשיבים מיום 29.1.2008

לצפייה בתגובת המוקד לתגובת המשיבים מיום 20.9.07

לצפייה בתגובת המשיבים מיום 18.9.07

לצפייה בהחלטת ביהמ"ש על צירוף הארגונים הנוספים כעותרים מיום 6.8.07

לצפייה באחת העתירות מיום 11.4.07

לצפייה בדו"ח המוקד ובצלם משפחות בהקפאה