"הטלפון צלצל ממספר מוזר. הייתה לי תחושת בטן שזה הבן שלי שמתקשר מהכלא. כל-כך התרגשתי לדבר איתו, וגם אמא שלו מאוד התרגשה. אחרי זה ביקשתי מאח שלו שירוץ עם הטלפון לאמא שלי, שהיא בת 88, כדי שתשמע את הקול של הנכד שלה. היא מאוד דאגה לבריאות שלו, וכל הזמן מתפללת לשלומו. היא כל-כך שמחה לשמוע שהוא בריא ובסדר".

אחמד בעג'אווי, שבנו בן ה-15 כלוא בכלא מגידו וטרם נשפט

חברות וחברים יקרים,

עשרות הורים פלסטינים מודאגים כמו מר בעג'אווי שוחחו לראשונה בטלפון עם בניהם המוחזקים בכלא, בזכות פעילותו המשפטית של המוקד להגנת הפרט.

עבור רובנו, זכותו של כלוא לדבר עם משפחתו נראית מובנת מאליה. ואולם, מדיניותו של שירות בתי הסוהר היא למנוע מפלסטינים המוגדרים כ"אסירים ביטחוניים" לקיים קשר טלפוני עם משפחותיהם. אף ילדים אינם מוחרגים מכלל זה, צעירים ככל שיהיו. הקשר היחידי שיש להם עם משפחותיהם הוא באמצעות ביקורים המתקיימים על-פי רוב אחת לשבועיים או אחת לחודש. בסוף חודש פברואר הקפיא שירות בתי הסוהר את כל הביקורים במתקניו, במסגרת מאמציה של ישראל למנוע את התפשטות נגיף הקורונה. החלטה זו הותירה אלפי כלואים פלסטינים מנותקים לחלוטין מהעולם החיצון, בלי שום אפשרות לתקשר עם משפחותיהם בתקופה קשה זו, בה רבים חווים חרדה ופחד.

בחודש שעבר, עתר המוקד  יחד עם ארגונים אחרים לבג"ץ בדרישה כי כלואים פלסטינים, ובפרט קטינים, יורשו לדבר עם משפחותיהם בטלפון במהלך משבר הקורונה. בתגובה, הודיע שירות בתי הסוהר כי קטינים יורשו להתקשר אל משפחותיהם אחת לשבועיים עד שיחודשו הביקורים בבתי הכלא. המוקד לעומד על כך שההחלטה תוחל גם על כלואים בגירים.

מאוד התרגשנו לשמוע מאחמד לאחר שהתאפשר לו סוף סוף לדבר עם בנו. נצחונות אלה, קטנים לכאורה, הם תזכורת לחשיבותה הרבה של פעילות המוקד, הדואג כי זכויותיהם של החלשים ביותר לא יוזנחו במהלך מגפת הקורונה.

אני שולחת לכם איחולים חמים ומקווה שאתם ומשפחותיכם עוברים את התקופה הקשה הזו בשלום.

בברכה,

ג'סיקה מונטל
מנכ"לית המוקד להגנת הפרט